הריון ולידה מצטיירים לרבים מאיתנו כנסיעה על רכבת הרים מפותלת וארוכה, בעלת עליות ומורדות, מעוררת פחדים וריגושים, צחוק ודמע, בחילות ואדרנלין במינון גבוה, ששיאה בנפילה עצומה ועליה מסחררת חושים, שהיא הלידה.
ההיריון מעורר רגשות מועצמים, החותכים את קשת הרגשות האנושיים במלואה, לוקח איתו למסע את מי שבסופו יהפכו למשפחה או למשפחה מורחבת. חלק מהאנשים יוצאים למסע הזה לבד, מתוך בחירה או אילוץ, חלק יוצאים עם בני זוג או בנות זוג, או עוברים אותו מרחוק כשההיריון נישא על ידי פונדקאית, אבל ההיריון על שלל צורותיו הוא מסע מרגש, מפעים, מעורר דאגה, קשה, מתסכל, ופעמים רבות ארוך, כמאמר הנשים הזקנות "היריון נמשך שמונה חודשים ושנה", כשהחודש האחרון מתמשך כמעט עד אין קץ.
הגעתה של הלידה תופסת אותנו פעמים רבות לא מוכנות, וזה מעלה שאלות בדבר מוכנות הגוף, פיזית ומנטאלית, ובדבר היכולת לשאת את הכאב, את הפחד, את האינטנסיביות.
חשוב מאוד לזכור ולהזכיר לכל מי שיצא למסע – לבד או יחד, מרחוק או מקרוב, כי הגוף הוא מכונה משוכללת ומיומנת שיודעת את תפקידיה, וכי למרבה הפליאה גוף האישה יודע ללדת. כמו הלב שפועם בקצב, כמו הדם שזורם בעורקים בכיוון קבוע, כך יודע הרחם את מלאכתו. תפקידנו לסייע לגוף להקל על הכאב באמצעות תנועתיות ומגע (וכן, גם באמצעות משככי כאבים), לזרום עם מנגנון הלידה עם התגברות הצירים ובעיקר לתת לטבע לעשות את שלו, כשהמטרה שלנגד עינינו היא לסיים את הלידה כשהאם וילדה בריאים פיזית ונפשית, והשותפים למסע חדורי תחושת סיפוק על שנענו לאתגר ויכלו לו.
חגית לוינגר-סויסה,
דולה ומנחת סדנאות הכנה ללידה,
תושבת מודיעין.
