סיגל דוגה על ההבדלים בין מעורבות להתערבות הורית: "הכל מתחיל מאמון וכבוד"

לא מעט מחקרים בדקו את נושא יצירת קשרים והפרדה בין הורים אל מול הצוות החינוכי. ארגוני המורים ועובדי ההוראה העירו בעבר על התערבות בלתי פוסקת מצד ההורים בנעשה בבתי הספר, ואילו ההורים הביעו חוסר אמון ותלונות על איכות ההוראה. סיגל דוגה, מורה ומחנכת ממברשת ציון, חושבת שהכל התחיל אי שם בגל הראשון: "הורים רבים הפכו בעל כורחם, להיות "מורים" לילדיהם בתקופת הלמידה מרחוק ואילו מצד המורים, נדרשה יכולת הסתגלות טכנולוגית למצב למידה מהבית, דרך מסכים".

"הידברות ושיח מיטבי הם גורמים עתירי השפעה"

לפי נתוני משרד החינוך, מעל ל- 92% מן המורים בבתי הספר היסודיים דיווחו כי בית הספר מיידע את ההורים באופן שוטף על הנעשה בו. זה יצר מצב מבלבל עבור אנשי ההוראה שנאלצים להיות בקשר שוטף עם ההורים במיילים ובקבוצות הווצאפ, לפעמים מעבר לשעות העבודה המקובלות.

לא מעט אנשי חינוך מרגישים שהגבולות טושטשו או נחצו בעקבות ההתנהלות דרך הנייד והמחשב. איך מצליחים לייצר הפרדה?

"גבולות הינו נושא חשוב בתקשורת בין אישית ותורמים ליחסים טובים בין הבריות", דוגה אומרת. " הגבולות נוצרו בכדי ליצור אחריות אישית, ביטחון עצמי וקיום למידה איכותית".

סיגל דוגה מאמינה שלהורים ולצוות החינוכי יש בסופו של דבר עניין משותף ומרכזי וזהו קידום הילד והתרומה החינוכית בעתיד. "אני בעד הידברות ושיח מיטבי עם ההורים אשר יכול בהחלט לתרום כל עוד וזה נעשה בדרך נכונה ומותאמת לצורכי התלמיד והמשפחה. אמון וכבוד הדדי בין הורים למורים הם גורמים עתירי השפעה על איכות הקשר בין ההורים לסגל בית הספר. אני תמיד זמינה וערה למצב ההורים והתלמידים ומאוד מאמינה באינטראקציה פתוחה ושיתופית".

חשוב לשמור על גבולות על מנת ליצור אחריות אישית. סיגל דוגה

תארי לי את התחושות וההתמודדויות שנתקלת בהם של אנשי חינוך מול ההורים בזמן הלימוד מרחוק ולאחריו?

"בחוויה האישית שלי, רוב בתי האב הצליחו להתמודד באופן מפליא והיו לעזר לילדיהם בלמידה מרחוק", חושפת דוגה ומציינת שחוותה שיתוף פעולה מלא בין המורים להורים. "צריך לזכור שזאת הייתה משימה לא פשוטה להורים. מעבר לפן הלימודי הם נאלצו לתמרן בין דאגה כלכלית לשאר הילדים במשפחה".

הפתרון – יצירת סביבה קהילתית תומכת

נעשו לא מעט מחקרים על יחסי הורה- מחנך ועל צורת הדרך הנכונה לפתרון בעיות וסכסוכים. המסקנות שעלו מתוכן העידו כי קשר של אמון וכבוד בין הצדדים יכול להצעיד את בית הספר קדימה בעוד שמחלוקת יכולה במקרים רבים לשתק את המערכת לחלוטין.

את לא מעט שנים במקצוע. את מרגישה את ההבדלים ביחס ובגישה של ההורים היום לעומת פעם?

"בילדותי אני זוכרת שלא היה ניתן בשום דרך לערער על החלטה של בית הספר. ההורים ראו בממסד החינוכי כערך עליון", נזכרת דוגה. "כיום יש מודעות בארץ ובעולם להיבטים קהילתיים. ההורים שותפים בתהליך החינוכי מתוך מקום של הבנה שלהורים רבים יש ידע, ניסיון והשכלה אשר יכולים לתרום. שיתוף הפעולה הינו הכרחי".

נוצרה תפיסה רווחת בקרב אנשי חינוך טרום חובה עד ליסודי שהם משמשים כ "בייביסיטר" לילדים.

סיגל ממהרת להבהיר שהיא מרגישה מוערכת ולא שותפה לדעה זו. " בית ספר הוא קודם כל בית לתלמידים בו הם לומדים להתפתח, לצמוח ולהפוך ללומדים עצמאים. הכל מתחיל בבניית קשר של אמון וכבוד. אני יכולה להגיד שבית הספר בו אני מלמדת הינו קהילתי בו ההורים נותנים מקום מאוד מכבד לצוות החינוכי. לא נתקלתי בהורה ששולח את ילדו לבית הספר בכדי שנעשה לו בייביסיטר". 

עם זאת, דוגה חושבת שתמיד יש מה ללמוד, לתקן ולשפר כדי לא להגיע למצב שהמורה יחוש בזלזול וחוסר תמיכה כלפיו. בדגש על יצירת מעטפת טובה. "הכל תלוי בניהול הבית ספרי ורמת החשיבות בעניין.  ב"בית הספר השלום", בו אני גם מלמדת וגם משמשת כסגנית שנייה, ראש הצוות החינוכי- המנהלת סיגל בר, נותנת מקום מאוד חשוב בעניין, הקהילתיות הינה ערך חשוב וחלק בלתי נפרד מהאני מאמין הבית ספרי ולא בכדי היחסים בין התלמידים/הורים/צוות החינוכי הינם חיוביים למדי".

איך לדעתך אפשר ליצור חיבור חיובי בין המחנך להורה?

דוגה מאמינה כי הדבר הראשוני זה קודם לנסות ולדבר עם ההורים ולשקף להם את המצב בדרך מקובלת, במידה וזה לא צולח, לערב גורמים מוסמכים. "אפשר לייצר שיתוף פעולה בעזרת תקשורת חיובית, אמפתיה, כבוד ואמון שהרי האינטרס משותף – טובתו והצלחתו של הילד לנגד עיננו. צריך לזכור שאסור לנו לוותר על אף ילד, תמיד צריכים להיות שם בשבילו להגן ולשמור עליו. כל ילד הוא עולם ומלואו".

תוכן שיווקי