ביום שישי האחרון, 6.12, נפטר מרדכי (מוני) לבה, מאטליז 'לומיטו' המיתולוגי במודיעין, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. לבה ז"ל, בן 86 במותו, השאיר אחריו אישה, שלושה ילדים ושבעה נכדים. לבה ז"ל הגיע למודיעין כבר בשנת 1996, ממש בתחילת דרכה של העיר. בשנים האחרונות, כשהוא כבר בגיל פנסיה, היה לבה עובד באטליז של בנו, ברחוב עמק החולה במודיעין, משם הכירו וחיבבו אותו תושבי העיר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של כל העיר מודיעין
"כל העיר מודיעין" – גם באינסטגרם
פנו למייל האדום של "כל העיר מודיעין" [email protected]
"ההורים שלי, מרדכי וחוה לבה, עברו לגור במודיעין בשנת 1996", מספר ל"כל העיר מודיעין" אודי לבה, בנו של מרדכי לבה. "הוא עבד אז כאב בית בבית הספר 'יפה נוף' ברעות. בשנת 2004, כשהוא כבר בפנסיה, הוא הוא התחיל לעבוד ולעזור לי באטליז לומיטו. הוא היה אדם מאוד אהוב, כל מי שנתקל בו היה אוהב אותו. בן אדם שכולו עזרה ונתינה. אנשים במודיעין הכירו אותו, תמיד ידעו לבוא אליו ולבקש ממנו עצה".
מודעת האבל בכניסה לאטליז לומיטו (צילום: אודי לבה)
"הוא היה בן שכולו לב וטוב לב. תמיד הוא רצה רק לעזור", מתאר הבן, "הוא לא רב מעולם עם אף אדם. אנחנו שומעים פה בשבעה סיפורים מדהימים. הוא היה אבא מדהים, הוא היה אדם מאוד ישר ותמיד חינך אותנו ליושרה ולהגינות ולעזרה לאחר. אבא היה הגזע של המשפחה, תמיד דאג לנו ולנכדים ושמר ועזר לנו, הוא ואמא היו השורש שלנו".
זר של מכבי פתח תקווה על הקבר של מרדכי (צילום: אודי לבה)
"הוא היה אדם פרטי", ממשיך ומספר לבה "אבל אנשים זיהו אצלו את התכונה של טוב הלב והרצון לעזור והיו באים ומתקשרים אליו ומפנים אותו לאנשים מבוגרים שצרכים עזרה. היו קליינטים זקנים שהיו באים לאטליז ומספרים שהתקלקל להם משהו בבית, הוא היה עוזב את הכול ונוסע אליהם לתקן ולעזור להם. היו לו ידי זהב ותמיד היה לו ארגז כלים ברכב".
מודעת האבל (צילום: אודי לבה)
"הוא גדל בפתח תקווה", מספר לבה. "בשנות השישים הוא היה שחקן כדורגל במכבי פתח תקווה ובנבחרת ישראל. הוא שיחק במכבייה ובכל העולם. באתרי האוהדים של מכבי פתח תקווה העלו תמונות ופוסטים לזכרו וגם המשחק שלהם בשבת הוקדש לזכרו. ספורט היה משהו מאוד אהוב עליו. עד שחלה בשנה האחרונה, הוא היה הולך כל יום שעה וחצי".
אודי לבה (צילום עצמי)
"השנה האחרונה היתה שנה קשה", ממשיך ומתאר לבה. "הסרטן התחיל בבטן ואבא עבר טיפולים אבל הסרטן התפשט לכל הגוף. בסוף, המטרה היתה רק לסיים בכבוד עם כמה שפחות כאבים. אנחנו, כל האחים, ניסינו שיהיה לו בסוף הכי נוח שאפשר והיינו עוזרים לו ולאמא. אמא שלי בת 85 והיא למעשה הגיבורה של כל הסיפור. היא גם חולת סרטן והיא לא הרפתה ממנו לרגע. היא עשתה את רוב הטיפול באבא למרות המחלה שלה עצמה. אנחנו סייענו ככל שהם אפשרו לנו. שבוע שעבר הוא הרים ידיים, יש בזה משהו טוב כי הוא סבל מאוד".
"אני מרגיש את התמיכה של הקהילה כאן", מסכם לבה. "אני מודה להם על הכבוד שהם חולקים לאבא שלי, הם לא מפסיקים לבוא, לקוחות של החנות ואנשים מסביב שהכירו אותו. אני שומע את כל הסיפורים ב'שבעה' ואני גאה באבא שלי".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות במודיעין?
הורידו את אפליקציית "כל העיר מודיעין" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר מודיעין" באייפון
