שלי ברוורמן, מורה בתיכון עירוני ה' במודיעין, זקוקה להשתלת כליה דחופה שתציל את חייה. בעקבות אבחון במחלת כליות חמורה – IgAN המוכרת יותר בשם "מחלת ברגר" – היא נתבשרה כי מלבד טיפולי דיאליזיה מונעים, התקווה היחידה שלה היא כליה חדשה שתגיע מתורם מתאים, מה שעלול לקחת זמן רב ברשימת ההמתנה הארצית.
ברוורמן (53), נשואה ואם לארבעה ילדים, עובדת בשנתיים האחרונות כמורה ללשון עברית ומחנכת בתיכון עירוני ה' במודיעין, לאחר שקודם לכן לימדה בתיכון עירוני א' במשך 8 שנים, ובבתי ספר בעיר בת-ים במשך 15 שנים נוספות. לפני כשמונה חודשים, לאחר בדיקה רפואית שגרתית שעשתה, היא גילתה את הבשורה: הכליות שלה אינן מתפקדות כראוי, מה שהפך בהמשך לכשל חמור המחייב השתלה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של כל העיר מודיעין
"כל העיר מודיעין" – גם באינסטגרם
"עברתי את גיל 50, ותמיד אומרים שחשוב לעשות בגיל הזה את כל הבדיקות האפשריות, אז זה מה שעשיתי. הלכתי ועשיתי את הבדיקות בלי לחשוד בכלום או אפילו לדאוג ממשהו, ולכן התוצאה האמיתית נפלה עליי בסוף כרעם ביום בהיר", מספרת ברוורמן בשיחה עם "כל העיר מודיעין", "בהתחלה התוצאות הגיעו וזוהו בהן ערכי קריאטינין גבוהים, שעלולים בפוטנציאל להעיד על בעיה, אך לא נאמר לי שהופיע בהן שום דבר חריג. למזלי, אח שלי שלח את התוצאות לכמה רופאים מומחים מארצות הברית שהם קרובים ומשפחה ומכרים, כדי שנוכל להיוועץ בהם באופן פרטי".
"אח של גיסתי הוא רופא נפרולוג (מומחה למחלות כליות, ג"ס) בארצות הברית, ואחרי שהתייעצנו עם המשפחה הוא ראה את התוצאות, ואמר לי שאני צריכה ללכת באופן בהול לבדיקות רפואיות מקיפות. הוא היה בעברו ראש מחלקה בבית החולים באסף הרופא, ולשם הוא שלח אותי להתאשפז, כדי לקבל ייעוץ דחוף מנפרולוג מומחה במקום", ממשיכה ברוורמן ומספרת על תהליך האבחון הראשוני. "במהלך ייעוץ עם נפרולוגית בבית החולים, נאמר לי שכדי לקבל תוצאות מדויקות אני חייבת לעשות ביופסיה, וכמובן שאמרתי כן. באותו שבוע לקחתי חופש מהעבודה ועשיתי ביופסיה, ואחרי שבועיים הגיע לי התור לרופאה בו שמעתי את הבשורה הקשה: יש לי מחלה קשה בשתי הכליות, במצב סופני בדרגה 4.5 מתוך 5 שאין אפשר לתקן, ותוך כדי אני עדיין לא מרגישה שום דבר שאינו כשורה".
"לא האמנתי למשמע אוזניי ולא הצלחתי לעכל את התוצאות", מספרת ברוורמן על רגע קבלת האבחנה הרפואית. "מעבר לזה שמדובר בתוצאות שאף אחד לא רוצה לשמוע, מדובר במקרה חריג נקודה. אני עצמי אדם ספורטיבי, וגדלתי לתוך משפחה ספורטיבית. בחיים לא עישנתי סיגריה או נרגילה והייתי חיה ספורט. בעבר עסקתי בצורה חובבנית בליגת כדורסל, כדור-רשת ואפילו היתה לי תקופה קצרה כאקרובטית. בחיים לא חשבתי שיכול לקרות לי משהו כזה, ואני עדיין חושבת שמישהו טעה פה בכתובת".
שלי ברוורמן. מורה ממודיעין הזקוקה להשתלת כליה (צילום: יהונתן ברוורמן)
אחרי קבלת התוצאות הסופיות, התברר לברוורמן כי היא זקוקה באופן דחוף להשתלה. עד שזו תגיע, האפשרות היחידה שנותרה לה היא טיפולי דיאליזה, שאמורים לסייע לזירוז תהליכי הניקוי הטבעיים שמתרחשים בכליות או להחליף אותם כליל. "מאותו יום התחלנו בטיפול צמוד, אחת לחודש, שכולל גם המון בדיקות דם בניסיון להבין אם יש סיכוי לבלימה של המחלה, מה שכן שקרה קצת בהתחלה, אבל לבסוף גם זה לא צלח. האופציה היחידה שנשארה היא מסלול קבוע של טיפולי דיאליזיה, שמוגדרים בתור טיפולים מונעים עד להשתלה", מספרת ברוורמן. "סיפרו לי שזה כולל גם ניתוח שהוא הכנה לדיאליזה, וזה עוד לפני שהתחילו הטיפולים עצמם. אחרי הניתוח הבנתי שאני צריכה לבוא אחת ליומיים לבית החולים, מה שאומר להעביר חצי מהחיים שלי לשם, או לעשות את אותו הדבר בבית, בעזרת ציוד מסובך שצריך להשתמש בו כל כמה שעות בצורה סטרילית שמאד קשה לעשות בבית".
"אני אמורה להתחיל את טיפולי הדיאליזה בחודש הבא. קודם כל אני מתאשפזת לצורך הניתוח הראשוני ומשם לאשפוז שמתחיל את הטיפולים עצמם", היא מוסיפה. "אני כנראה אבחר באופציה של טיפול המו-דיאליזה, שלא מתבצע בבית, כי הדרישה לסביבה סטרילית ורמת אחריות גבוהה מאד פחות מתאימים לי אישית, ויש המון סיכונים שמפחידים אותי. אני חייבת לציין שבתקופה הקשה הזו, צוות בית הספר עירוני ה' תומך בצי בצורה יוצאת דופן בתקופה הזו ואני חייבת להם הרבה תודות".
מחוץ למסגרת טיפולי הדיאליזציה המונעים, שמהווים פתרון זמני בלבד, התקווה האמיתית של שלי היא למצוא תורם מתאים ממנו תוכל לקבל כליה בריאה. "בהתחלה בעלי ישר אמר שהוא יתרום לי כליה, אבל אז גילו שיש לו ציסטה בכליות וזה יכול לפגוע בי", היא מספרת על הבעיות במציאת תורם מתאים. "ניסינו לגייס גם את האחיינים שלי שאמרו שירצו לתרום, אבל גם זה בינתיים עוד לא מצליח. במקביל, בית החולים כבר מפעיל לחץ שאתחיל באופן דחוף את טיפולי הדיאליזה".
"כדי לבדוק את כל מה שצריך כדי לקבל תרומה, צריך לעשות את הכל בעצמך. מקבלים מבית החולים רשימה אינסופית של בדיקות ומשאירים אותך להסתדר לבד עד שאתה מסיים את הכל. למזלי אני כבר נמצאת לקראת סוף התהליך הזה, ונמצאתי מתאימה לקבלת השתלה דרך מערכת הבריאות הממסדית", מספרת ברוורמן בשמחה. "עכשיו אני מוכנה לניתוח וממתינה לתורם אופציונלי, באופן פרטי או דרך רשימת ההמתנה הארצית".
מי שמעוניין להיבדק בתור תורם פוטנציאלי, עבור ברוורמן או עבור חולים אחרים הממתינים להשתלה, צריך לעבור תהליך שמתחיל בפנייה פרטית למטופל עצמו, מילוי שאלון סטנדרטי של משרד הבריאות וקבלת ייעוץ פרטי בבית החולים בילינסון. המעוניינים ליצור קשר ולהיבדק לתרומה עבור שלי ברוורמן יכולים לפנות במייל [email protected] 
ולמסור את פרטיהם האישיים לצורך יצירת קשר.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות במודיעין?
הורידו את אפליקציית "כל העיר מודיעין" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר מודיעין" באייפון
